החלטה בתיק ב"ל 19592-02-12

1.         התובעת, אחות מוסמכת אשר עובדת במהלך 19 השנים האחרונות כאחות חדר ניתוח, הגישה תביעה שבה ביקשה להכיר במחלתה ברגל ימין וקרסול ימין כפגיעה בעבודה, על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה.

2.         הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי לא אירעו לתובעת אירועים זעירים, חוזרים ונשנים, אשר יש בהם כדי להוות תשתית עובדתית למיקרו-טראומה. לחילופין טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין הליקוי לו היא טוענת.

3.         התובעת אחות מוסמכת משנת 1987 ועובדת ב-19 השנים האחרונות, כאחות בחדר ניתוח בבית החולים העמק בעפולה. התובעת עובדת במשמרות של 8 שעות, 3-4 פעמים בשבוע ובנוסף בתורנויות (אחת לשבוע). אם התורנות היא בימי א'-ה', היא עובדת 16 שעות ברציפות, אם התורנות בשישי-שבת, התובעת עובדת 24 שעות ברציפות.

4.         התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, שבו פירטה באופן די לקוני את הפעולות שהיא מבצעת במהלך העבודה. כמו-כן הוגשה הודעה של התובעת בפני חוקר המוסד.

התובעת הרחיבה בדיון את ההסבר לגבי הפעולות והתנועות שהיא מבצעת במהלך העבודה.

כך, הסבירה התובעת:

"ת.         אני אחות חדר ניתוח כ-19 שנה, קיים שולחן הניתוחים משני צידי המנותח עומדים שני הרופאים המצבעים את הניתוח, אני עומדת לצידם, פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל. כשאני עומדת משמאל למנתח, משמאלי יש לי שולחן עבודה, כשבמהלך העבודה אני מתבקשת להגיש מכשירים, אני לוקחת כלי ממכשיר עבודה ומעבירה אותו למנתח, אני זזה, הולכת, מסתובבת, לפעמים יש שולחן עבודה.

תלוי מה אופי הניתוח, קורה שאני לא צריכה ללכת כדי להעביר כלים, זה תמיד כרוך בסיבוב.

ש.           איך הסיבוב משפיע על הרגליים?

ת.            אני מדגימה, אני מסתובבת תוך סיבוב של הרגליים, אני לא יכולה להגיד בכמה מעלות. אני מעבירה משקל מרגל לרגל" (ראו ע' 5 ש' 19-27 לפרוטוקול הדיון).

בנוסף לעבודה בחדר ניתוח, שלפי הערכת התובעת מהווה לפחות מחצית הזמן של המשמרת, היא מבצעת עבודות שונות, של הכנת החולה לניתוח, הכנת הכלים לניתוח, העברת החולה למיטה, וכו'.

"ש.         יש הכנה גם לחדר הניתוח?

ת.            גם את זה אני עושה, אני עושה הכנת חולה בחדר ניתוח, מכינה כלים לניתוח, אני מפנה, אני מורידה את החולה ממיטת הניתוחים למיטה שלו, עבודתי כרוכה בהרבה מאוד פעילויות, כולן מתבצעות תוך כדי עמידה ולא בישיבה" (ראו ע'6 ש' 2-5 לפרוטוקול הדיון).

5.         מיקרו-טראומה:

על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתנה לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו- טראומות.

 מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי , רמ"ח ושס"ה-סוגיות בתאונות עבודה, 1994, הוצאת לשכת עורכי הדין, עמוד 94).

הפסיקה קבעה שלושה כללים שיש ליישמם בתורת המיקרו-טראומה:

א.         הכלל הראשון, הוא שתורת הפגיעות הזעירות המצטברות אין בה כדי לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע לתאונה בעבודה, אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה  יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר באה הפגיעה.

ב.         כלל שני הוא שהעובדה כי אכן מדובר במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי, צריכה להיקבע על ידי רופא.